אדרי נ' בייטמן הנדסה בע"מ

פסק דין

התובע, מר משה אדרי (להלן: "התובע") מתווך במקצועו ובעל זיכיון מטעם חברת "אנגלו סכסון" לעסק בתווך למכירת/השכרת דירות.

הנתבעת חברה בתחום ההייטק, (להלן: "הנתבעת" או "בייטמן"), שכנה בבניין משרדים ביקנעם והייתה זקוקה לשטח נוסף.

בתאריך 25.2.2007 , הזמינה הנתבעת שירותי תיווך מחברת "אנגלו סכסון" באמצעות התובע לגבי נכס הנמצא ביוקנעם במבנה של חברת "מבנה תעשייה" בע"מ. השטח המצוין בהזמנה היה 100 מ"ר בקומת הקרקע, ו 1100 מ"ר בקומה השנייה. המחיר המבוקש היה 10.5 דולר למ"ר + 1.90 דולר דמי אחזקה.

על הזמנה זו חתם מר שמואל דדון.

בתאריך 21.3.2007 הזמינה הנתבעת מאת התובע שירותי תיווך. טופס ההזמנה על פי חוק המתווכים כלל את הפרטים הבאים ביחס לנכס המוצע לנתבעת (להלן: "המסמך" או "הסכם א'").

תאריך 21.3.07 שכונה: יוקנעם, רחוב: הייטק פארק, כ – 7000 מ', שם בעל הנכס, משולם לוינשטין הנדסה וקבלנות בע"מ (להלן: "לוינשטין", ו"הפארק" בהתאמה). כאן לא צוין המחיר הנדרש למ"ר.

בנושא העמלה, נמחקו הסעיפים הקשורים לשכירות וכתוב לידם: "יוסכם בין הצדדים". על מסמך זה חתם מר מוטי נבון, וכן מוטבעת עליו חותמת החברה. לימים התברר כי מר נבון הוא אשר מחק את הסעיפים וכתב "יוסכם בין הצדדים". מר נבון הוא סמנכ"ל הכספים של הנתבעת (להלן: "מר נבון").

בין הנתבעת "ללוישטין" נכרת הסכם שכירות בתאריך 19.02.2008. התובע ידע כי בין הנתבעת "ללוינשטין" התקיימו מגעים בנושא שכירת מבנה במתחם אשר לוינשטין מקימה ביוקנעם, אך לטענתו נאמר לו על ידי מר נבון כי המו"מ "תקוע".

התובע טען כי הוא זה אשר סייע לנתבעת להמשיך במו"מ לשכירת הנכס של "לוינשטין", תיווך בין הצדדים והביא לכך כי ייחתם הסכם השכירות . בשלב מסוים אכן הודיעו לו כי אין זקוקים לו יותר, אך עד אותו שלב הוא היה הגורם היעיל לחתימת העסקה.

התובע דרש את עמלת התיווך, אך נדחה ועל כן הגיש תחילה תביעה על סך 346,500 ₪, שכן נודע לו כי אלו דמי השכירות החודשיים אותם משלמת הנתבעת.

מאוחר יותר לאחר קבלת מסמכים, לאחר מתן הרשות לנתבעת להתגונן, משנודע לו הסכום הנכון, הועמד סכום התביעה על סך 427,436 ₪ שהסכום זה נדרש לאור התחייבותו של מר מוטי נבון מיום 26.3.07 בו נאמר כי הנתבעת מתחייבת לשלם בזמן סגירת העסקה דמי תיווך של חודש ימים + מע"מ.

התביעה הוגשה תחילה בסדר דין מקוצר.

הנתבעת הגישה בקשת רשות להתגונן ובה טענות מטענות שונות. תמצית הטענה : התובע לא עשה דבר ולא תרם במאום וגם לא התבקש לתווך בין לוינשטין לנתבעת. הזמנת התיווך הייתה רק למציאת שוכר חליפי למבנה בו שכנה הנתבעת. ומסמך ההזמנה הסכם א' לגבי לוינשטין אינו נכון. הבקשה נתמכה בתצהירו של מר נבון.

כב' הרשם א. רובס( כתארו אז) מצא לנכון ליתן רשות להתגונן בשתי טענות בלבד:

א.הנתבעת לא ביקשה שירותים עבור נכס לוינשטין אלא ביקשה את שירותי התובע לצורך השכרת המבנה בו היא נמצאת, ומר נבון חתם על טופס שגוי.

ב.התובע לא היה הגורם היחיד שהביא להתקשרות בין הצדדים, לא היה שותף למו"מ ולא הייתה לו כל השפעה על הסכם השכירות בין התובעת ללוינשטין.

ביחס לטענת ההגנה הראשונה היה על הנתבעת להפקיד 50,000 ₪ משלא עשתה כן, החליט כב' הרשם (כתארו אז) רובס ביום 12.10.09 כי הרשות להתגונן היא רק לגבי הטענה כי התובע למעשה לא היה הגורם היעיל, וכי לא הייתה לו כל השפעה על השגת הסכם השכירות בין הנתבעת לווינשטין.

למעשה נקבע, כי אכן, כטענת התובע, הנתבעת הזמינה שירותי תיווך מאת התובע לנכס של 7000 מ"ר בשטח הפארק של לוינשטין- הסכם א'. כב' הרשם נתן רשות זו, לאחר שדן בטענה העיקרית של הנתבעת שהיא, כי למרות שבהסכם היה כתוב כי מדובר בנכס של לוינשטין, הרי השירותים אותם ביקשה הם בנוגע להשכרת הנכס הקיים לשוכר חליפי, והנתבעת לא ביקשה ולא הייתה צריכה לבקש שירותי תיווך , כי הקשר היה ישיר בין שתי החברות, והן לא נזקקו לתיווך כלשהוא.

כב' הרשם התייחס בהחלטתו לתמיהה העולה מתצהירו של מר נבון ועדותו בבית המשפט כאשר על המסמך עליו חתום נזכר המבנה החדש של לוינשטין ולכן טענות הנתבעת הן טענות בע"פ נגד מסמך בכתב (פסקה 6 להחלטה):